‫ועשה אתו יום משתה ושמחה‬
‫ועשה אתו יום משתה ושמחה‬

‫רבי ישראל סלנטר חידש, דמה ש"חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע" וכו', אין הכוונה שחייב להשתכר ואינו יוצא‬ ‫ידי חובה אם לא נעשה שיכור מהיין, אלא עיקר המצוה היא רק לשתות יין ולהתבסם, והוא מחוייב עוד לחזור‬ ‫ולשתות ונמשכת חיוב מצוה זו של משתה ושמחה כל יום הפורים, ואינו נפטר ממנה עד שישתכר 'ולא ידע בין ארור‬ ‫המן לברוך מרדכי', שאז הוא נפטר ממצוה זו כדין שיכור ושוטה שפטור מן המצוה, ונמצא שהשיעור של 'עד דלא‬ ‫ידע' אינו שיעור בקיום המצוה, אלא הוא שיעור לענין לפטור מחיוב המצוה.‬

‫הוסיף רבי אריה פומרנצ'יק לבאר עפי"ז, מש"כ הרמב"ם (פ"ב מהל' מגילה הט"ו): "כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר‬ ‫ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות". מבואר שלענין אכילת בשר כתב:‬ ‫'שיאכל בשר', ואילו לענין שתיית יין כתב: 'ושותה יין', ולא כתב 'וישתה יין', והיינו משום שהמצוה של יין היא מצוה‬ ‫שנמשכת כל היום, ולזה דקדק הרמב"ם לכתוב 'ושותה יין' בלשון הוה, ואינו נפטר עד שישתכר וירדם בשכרותו.‬

‫אך ברש"י (מגילה ז, ב) מפורש שהמצוה היא להשתכר ביין, וכ"כ הטור.