מה בפרשה: סיכום מתומצת של פרשת השבוע
lt;h4> מטרת ריחוקו מן המחנה אינה בגלל חשש מהידבקות, אלא כדי לאפשר לו להיות לבד, לעשות חשבון נפש ולהתחרט על מעשיו • זה שהכהן הוא המחליט א
צרעת שווה אלף הסברים
amp;rdquo;מה עשיתי?“ היתמם עורך הדין בפני השריף המקומי. ”לא עצרת בעצור“, ענה השריף בחומרה. הע
רפואה רוחנית
ילוי הדרך לרפואה מהשורש הרע הגורם לנו עדיין לסבול ממחלת ה"סגירות" , מחלת הצרעת, שמנתקת אותנו מן האור. מבט על פרשת &
הנגעים ולקחם
רשת תזריע היא פרשה קשה הן מבחינת התוכן והן מבחינת ההסבר. קשה מאד להסביר את עניני הנגעים בכללן ובפרטן. אחדים מסבירים את הפרשה על רקע של רפואה ובידוד, ח
תורת המצורע
ונשו של המצורע קשה מאוד "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה, וטמא טמא יקרא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". עונש זה
ולקח למטהר… ועץ ארז ושני תולעת ואזוב (יד ,ד)
lt;h4> רש"י: "לפי שהנגעים באים על גסות הרוח… מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת ואזוב".&l
וזאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן (יד ,כ)
ש לעיין מדוע דווקא המצורע צריך ללכת אך הכהן, לעומת שאר טומאות שצריך ללכל אל הרב? ומסביר החפץ חיים, שהנה הסיבה שאדם מקבל צרעת הוא משום ש
וצוה הכהן ולקח למיטהר (יד ,ד)
ש להבין מדוע בפרשתנו סדר הפסוק הוא "עץ ארז ושני תולעת ואזוב", ולעומת זאת בפרשת חוקת (במדבר יט, ו) כתוב "ועץ ארז ואזוב ושני תולעת".
והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה (טו ,לג)
יתא בגמרא (שבת סד, ב) תניא והדוה בנדתה, זקנים הראשונים היו אומרים שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, כלומר שצריכה להיות מנודה ומרוקחת מבעלה
ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב (טו ,ה)
תו"כ (קלג) איתא במשכבו ולא "הגזול", או יכול שאני מוציא את "הגנוב" ת"ל טמא, ר"ש אומר במשכבו ולא "הגנוב", א
ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים (יד ,נ)
בגמ' סוטה (טו, ב) יליף לה דיהיו מים חיים שלא נעשתה בהן מלאכה, ובתוס' שם ביארו דאף שכבר קידש מן המים מ"מ לא יצק מן הדדים שבו ולכך לא חשיב
וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע (יד ,לו)
במתני' נגעים (פי"ב) שנינו דאף שכנו הסמוך לו בביתו חייב לפנות עמו האבן דאוי לרשע אוי לשכנו, ולהכי כתיב בל' רבים. ויל"ע
כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם (יד ,לד)
ש להבין למה הדגישה התורה בפסוק זה "ארץ כנען אשר אני נותן לכם", ובמיוחד תמוה הלשון "ארץ כנען" דבכל מקום כתיב בקצרה "כי תבאו אל
וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו (יד ,ח)
אוי לברר, למה לא פרט הכתוב כאן כיצד מגלח את שערו, רק בסמוך (פסוק ט) מפרט ואזיל 'והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ו
והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים (יד ,ז)
ש לדקדק בהא דכתיב כאן והזה 'על' המטהר, ואילו לגבי בית המנוגע כתיב (לקמן פסוק נא) והזה 'אל' הבית, ומאי שנא. לבירור הענין
וצוה הכהן ולקח למִטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב (יד ,ד)
ש להתבונן למה יש שינוי בסדר הדברים בין מצורע לפרה אדומה, דהנה כאן במצורע נאמר בסדר הזה עץ ארז ושני תולעת ואזוב, ואילו בפרה אדומה נאמר (במדבר יט, ו) עץ
והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע (יד ,ג)
הנה אמרו בתו"כ (תזריע פ"ב) דהטהרה תלויה ביד כהן, וצריך הכהן לומר טהור אתה ובלאו דבורו אינו נטהר. ויש להסתפק מה הדין אם יאמר ל
זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן (יד ,ב)
יתא בתו"כ (פר' א) 'והובא אל הכהן' מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן, אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן, מנין שחיטת ציפרים והזיית ד
זאת תהיה תורת המצורע (יד ,ב)
גמרא (ערכין טו, ב) איתא אמר ריש לקיש מאי דכתיב 'זאת תהיה תורת המצורע' זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע. יש להב
אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת (יג ,ב)
lt;h3> יד ה' בדבר נגע הצרעת בא לאדם על חטא לשון הרע וגסות הרוח. הצרוע נענש גם בהגליה, הרחקה, והוא עצמו חייב להכריז: "