מה בפרשה: סיכום מתומצת של פרשת השבוע
lt;h4> השבוע נעסוק בסדר כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים • בהקטרת הקטורת • באיסור להקריב קרבנות מחוץ לבית המקדש ועו
פסוק / כותרת (טז ,ל)
amp;rdquo;מכל חטאתיכם לפני ה‘ תטהרו“ המשנה במסכת יומא (פרק ח, משנה ט) מביאה את דרשתו של רבי עקיבא על
ואשה אל אחותה לא תקח לצרור (יח ,יח)
כאורה לשון הפסוק הפוכה, שהרי קודם נושא אדם אשה ורק אז לוקח גם את אחותה. אם כן, היה צריך לכתוב ’ואחות אל אשה לא תק
ובא אהרן אל אהל מועד“ (טז ,כג)
lt;strong>”להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר בה הקטורת לפני ולפנים"(רש“י) בימי נעוריו של הבעש“ט
ילד לא זורקים
amp;nbsp;בכל פעם שהיה משה מזמין פחית בירה שעולה שלושה שקלים, היה זורק שקל לצד ימין, שקל לצד שמאל, ושקל לאחור. יותר מאשר נהנ
המקום הנכון, הזמן הנכון והאדם הנכון
פרשה מכינה אותנו ברגע האחרון לפני פסח, נותנת לנו כלים של דיוק ומכוונת אותנו אל התדר החשוב ביותר, אמונה תמימה ופשוטה שזכותה נזכה להצליח בעבודה הרוחנית.
ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל (טז ,ח)
נה צונו יוצרנו להטהר ולהתכפר באמצעות בהמה על ארבע. וכן מצות וידוי על הבהמה וכמ"ש (פסוק כא) 'וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי וה
כי ביום הזה יכפר (טז ,ל)
שיבין האדם כי ידיו ריקניות מכל, ויכניע עצמו לפני מלכו של עולם, ביודעו את מעוט מעשיו ופחיתות ערכו, יוכל לזכות לכפר על כל עוונותיו.
ונתן אהרן על שני השעירם גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל (טז ,ח)
בי שמשון רפאל הירש זצ"ל באר את ענין שעירי יום הכפורים, זה לה' וזה לעזאזל באופן הבא: שעיר עזים אינו מסוגל,
אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו (טז ,א)
ל סיבת מיתתם של בני אהרן, מובא בגמרא (יומא נג ע"א): "לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן". ומה היתה ההלכה שהורו:
בקרבתם לפני ה וימתו (טז ,ב)
תוקף מורא מקדש במיתתם הפתאומית של בני אהרון, נדב ואביהוא: אקדמות מילין: חיל ורעדה אחזנו בבואנו לברר באופן פרשני
כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם (יח ,כט)
ש להבין למה פתח הכתוב בלשון יחיד אשר 'יעשה', וסיים בלשון רבים 'ונכרתו' הנפשות העושות. וי"ל, דהנה מצינו שכל פר'
ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה. ומזרעך לא תתן להעביר למולך וגו'. ואת זכר לא תשכב וגו'. ובכל בהמה לא תתן שכבתך וגו (יח ,כ-כג)
ש להתפלא על סדר המקראות שלפנינו, דהנה בתוך פרשת עריות המפורטת מופיע הפסוקמ 'ומזרעך לא תתן להעביר למולך וגו'', שאין לו לכאורה שום קשר לעריו
כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' לפני ה' תטהרו (טז ,ל)
תני' [יומא פ"ה ע"ב] מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה. ואמרינן בגמ' עם התשובה אין בפני עצמן לא, נימא דלא כרבי, דתניא רבי אומר על כ
ושלח ביד איש עתי המדברה (טז ,כא)
גמ' (יומא סו, א) ת"ר 'איש' להכשיר את הזר, 'עתי' שיהא מזומן 'עתי' ואפילו בשבת, 'עתי' ואפילו בטומאה וכו'. ו
והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל ( (טז ,יט)
ספרא כאן דרשו על "והזה עליו", דהיינו שצריך להזות על "טהרו של מזבח". וכן פירש"י בגמרא (יומא טו, א ד"ה הזה) דמזה על טהרו ש
והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו (טז ,ו)
פירש"י מתודה עליו עונותיו ועונות ביתו, והיינו אשתו. ויל"ע דבשלמא כשאדם מתודה על עונותיו הרי זה 'וידוי', אבל כשמתודה ע
ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה (טז ,ה)
כאורה יפלא שחטאתו של אהרן ביום הכיפורים הוא פר ואילו קרבן העם לה' לחטאת הוא רק שעיר, והרי מן הראוי היה להטיל על ציבור שלם קרבן גדול יותר מאשר מוטל
ורחץ במים את בשרו ולבשם (טז ,ד)
ירש רש"י, אותו היום טעון טבילה וכו' ובכל חליפה טעון טבילה, ושני קידושי ידים ורגלים מן הכיור. וקשה מאד שהרי שנינו בהדיא (יומא מ
דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו'. בזאת יבא אהרן אל הקודש (טז ,ב-ג)
ריך ביאור בדבר שמלשון הפסוק משמע שתלויים זה בזה ולכאורה הרי שני דינים המה, הא' הוא לאו ליכנס אל קודש הקדשים, ויש ענין אחר של עבודת יום הכפורים על
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו (טז ,א)
יתא בירושלמי (יומא א, א) דלכך מזכיר הכתוב את מיתת בני אהרן בפרשת יוה"כ ללמדך שכשם שיוה"כ מכפר על בנ"י כך מיתתן של צדיקים מכפרת, ואיתא ע
אחרי מות שני בני אהרן (טז ,א)
יון ששמע איוב מיתת שני בני אהרן אמר: "אף לזאת יחרד לבי" (מדרש) חכמינו אמרו, כי איוב נדון ביסורים על שום ששתק בעת שגזר פרעה לה
ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת וגו' כי בענן אראה על הכפורת (טז ,ב)
לכאורה הרי ביום הכיפורים מותר לכ"ג ליכנס לקודש הקדשים, וא"כ היה מן הראוי לומר 'ואל יבוא בכל עת אלא בעשור לחודש'. עוד
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו (טז ,א)
יעוין במדרש רבה אחרי מות (כ, ח) בר קפרא בשם רי ירמיה בן אלעזר אמר, בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן, על הקריבה ועל הקרבה על אש זרה ועל שלא נטלו עצה
ונשא השעיר את כל עוונותם אל ארץ גזירה (טז ,כב)
ש להבין מדוע לא השעיר אשר נשחט במקדש הוא המכפר על עוונות בני ישראל, אלא דווקא זה שנשלח למדבר? ועוד קשה מדוע השעיר אשר נשלח אל ארץ גזירה נשלח על ידי אי
אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו (טז ,א)
אמר בזוהר הקודש כי נדב ואביהוא עדיין היו למטה מבני עשרים ולפיכך נקראו "בני אהרן", כלומר בנים ברשות אביהם. אם כן כיצד נענשו, והלא כלל