מה בפרשה: סיכום מתומצת של פרשת השבוע
lt;h3> פרשתנו היא העשירית והאחרונה בספר ויקרא • גולת הכותרת הן הברכות והקללות, כשהקשה בהן - הגלות • הקללות מסתיימות בנימה אופטי
ההבדל בין ברכה לקללה: היפוך החיסרון ליתרון
פרשה מורה לנו דרך לתיקון. גילוי הקו האמצעי בחיינו זו הדרך למלא את כל חסרונות נפשנו באור ולהימנע מתוצאה של קללות ודינים
ההבדל בין הקללות שבפרשה לקללות שבפרשת כי תוא
ש בתורה שני פרשיות של קללות, פרשת בחוקותי ופרשת כי תבוא. יש שלושה הבדלים מהותיים בין שניהם : א.
והשמותי את מקדשכם (כו ,לא)
נה הרמב"ם (בהלכות בית הבחירה פ"ו הי"ד) הביא סיוע מפסוק זה שקדושת המקדש נשארה "לנצח" אע"פ שחרב. ו
לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתויהיה קדש (כז ,לג)
לש כתות עומדות ליום הדין: בינוניים, רשעים גמוריםוצדיקיםגמורים. אומר ה"אדרת אליהו" בדרך צחות: לבינונים מור
ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש. לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב (כז ,ט-י)
ליפין פרושו להחליף דבר רע בדבר שהוא טוב יותר. והראיה: על יוסף הצדיק, כשיצא מן הכלא, נאמר: "ויחלף שמלתיו"
אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו (כו ,ג)
רש"י: 'אם בחקתי תלכו' – יכול זה קיום המצוות, כשהוא אומר 'ואת מצותי תשמרו', הרי קיום מצוות אמור. הא
אם בחקתי תלכו (כו ,ג)
lt;strong>"אם בחקתי תלכו –שתהיו עמלים בתורה" (רש"י).
אם בחוקותי ...ונתתי גשמיכם... (כו ,ג)
נהגת העולם בדרך הטבע היא עצמה נס, אלא שבני אדם מתרגלים לכך ושוכחים שגם הטבע הוא בורא עולם בכבודו ואז נדרשת הנהגה ניסית גלויה כדי להחזיר את האדם לידיעה
אם בחוקותי תלכו (כו ,ג)
ירש רש"י: שתהיו עמלים בתורה. חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל היה אומר לנו (בהיותינו יושבים לפניו בישיבה): קודם כל תורה - ואח"כ שא
ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עימי בקרי" (כו ,כז)
תוכחה הנוראה אינה נוחתת בבת אחת, אינה מטביעה בשטף צרות. היא באה גלים גלים. בא הגל הראשון, חלילה, "ואם עד אלה לא תש
ונסתם ואין רודף אתכם (כו ,יז)
lt;h3> נצחונו של הרמב"ם ישנו סיפור מתוחכם, העובר במסורת מדור דור. סיפור אודות חכמתו של רבינו ומאורינו הרמב"ם זצ&
אם בחקתי תלכו וגו' (כו ,ג)
lt;h3> אהבת התורה הגאון רבי יצחק קוליץ כתב בהקדמה לספרו "מנחת אליהו" כי למדים אנו מדברי תורת הכהנים, שהעמל בתורה הו
לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו (כז ,לג)
א דכפלה התורה לאו דתמורה, דבא לומר, דשונה כאן מבכל מקום, דהנה בעלמא רע מעיקרו לא שייך בו תמורה, כמבואר בגמרא בכמה מקומות (עי' חולין קל, א במשנה וב
לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש (כז ,י)
ש לחקור בגדר האיסור של תמורה האם האיסור הוא הנסיון להוריד את הקדושה מן הקרבן אף שבמציאות לא מהני, שהרי כתיב 'והיה הוא ותמורתו יהיה קודש'. או ש
והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם (כו ,לא)
עמק ברכה (הגש"פ ב') הביא מן המדרש, דלאחר החורבן הקריבו קרבו פסח במקום המקדש, והקשה שם דהנה מדהקריבו קרבן פסח מוכרח דבנו שם מזבח, ותמוה דא&quo
ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד (כו ,כו)
lt;strong>רש"י: מחוסר עצים. ידועה התמיהה מנין לו לרש"י דבר זה, ומה
ואם לא תשמעו לי וגו'. לבלתי עשות את כל מצוותי להפרכם את בריתי (כו ,יד-טו)
ניא במסכת סופרים (פי"ב ה"ה) אין לך דבר שטעון ברכה אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבמשנה תורה, וביאר בנחלת יעקב שם וכ"כ הגרע"א (ב
ונתתי שלום בארץ. ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב (כו ,ו-ז)
דבר תמוה שהרי כבר נאמר "ונתתי שלום בארץ" א"כ מה מקום לומר פסוק זה "ורדפתם וגו'". ועיין באור החיים שג"כ הקשה כן.
וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ (כו ,ה)
"ע, דאחר שנתברכו ישראל שישבו לבטח בארצם, מה נצרכו הם לברכה שיהיה שלום בארץ, והרי אם יושבים הם לבטח ממילא פשוט הדבר שלא תהיה מלחמה בארצם. ו
ואכלתם לחמכם לשובע (כו ,ה)
ברש"י אוכל קמעא והוא מתברך במעיו. ולכאורה קשה, כיון שנתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע, ופירש"
ונתתי גשמיכם בעתם וגו' (כו ,ד)
יבת 'גשמיכם' לכאורה טעונה ביאור, שכן מה שייך לייחס את הגשם לאנשים. וי"ל, ע"פ מה שאמרו בגמרא (ר"ה יז, ב) הרי שהיו ישראל ר
אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם (כו ,ג)
ברש"י, אם בחקתי תלכו, יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי קיום המצות, אמור הא מה אני מקיים אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה, ואת מצ