מה בפרשה: סיכום מתומצת של פרשת השבוע
lt;h4> נכנס גנב לביתך וקיים חשש שהלה יפגע בך, מה עליך לעשות? • אחד פתח בור ברחוב ולא כיסהו ונפלו בו שורו או חמורו של אחר, ומתו, מי אשם? מ
מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. (כג ,ז)
קציר המאמר לפרשת משפטים: פרשתינו מוקדשת במידה רבה להוראת הצדק, תוך הגדרת מַהִי התנהגות נכונה וטובה בין בני אדם. שורש &#
החור באיזון
amp;ldquo;הם עיקלו את כל רכושי, לקחו ממני את מנת האוכל האחרונה שנותרה לי”, הסביר הנאשם באשמת גניבה לשופט ששאל האם הוא מודה בביצוע הפשע. השופ
השורש של העבדות
וכן הפרשה/מבוא לאחר המופתים הגדולים של יציאת מצרים והמעמד הרוחני העצום בהר סיני, אנו מגיעים לפרשת 'משפטים'. הפרשה מורה את
אשר תשים לפניהם (כא ,א)
ובא ברש"י: כשלחן הערוך ומוכן לאכל לפני האדם. בספר "אוצר הידיעות" מובא דבר נפלא שמצא בשם אחד מקדו
כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי (כב ,כא-כב)
צווי הוא לגבי אלמנה ויתום, שיש להזהר מלענותם, אך האזהרה "כי אם צעק יצעק..." נאמרה בלשון יחיד, רק לגבי היתום.
כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר (כב ,ו)
דובר כאן על שומר חנם, שצריך להשבע שלא שלח יד ברכוש שהפקד בידו, ולא פשע בשמירה. כאשר מדובר בשומר שכר אומרת התורה: "
והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע (כא ,ו)
ידוע, מדובר באדם שנמכר בגנבתו או שמכר עצמו לעבד, ואינו רוצה לצאת לחפשי לאחר שש שנים. רוצעים דוקא את אזנו, משום: "א
כי תקנה עבד עברי (כא ,ב)
דוע פתחה התורה והקדימה לכל משפטיה דוקא את ענין העבד? מתרץ רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, שהואיל ורק עתה יצאו ישראל ממצרים, ועדין חשים הם את עצמת המכ
חמשה בקר ישלם תחת השור וארבעה צאן תחת השה (כא ,לז)
בותינו עמדו על זאת מה פשר בזה שיש לגנב הפרשי תשלומים לשה פחות מהשור. ואמרו כי "חס הקב"ה על כבודן של בריות"!. שור שהולך ברגל
ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו (כא ,יג)
כאורה ראינו בפרשתינו שאדם אשר הרג בשוגג צריך לנוס לעיר מקלט, וכידוע מתחבא שם עד שיפטר מין העולם הכהן הגדול, וראינו שיש חיוב לתלות שלטים בדרך המורים לא
גאולה רוחנית
amp;quot;ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו" (תהילים צ"ה), ובמדרש שוחר טוב: אימתי אנו עמו – כשאנו צאן מרעיתו, שנאמר ביחזקאל: &#
אם כסף תלווה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך (כב ,כד)
lt;h4> מדרש תנחומא- משפטים טו אמר הקב"ה נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש
כי תקנה עבד עברי (כא ,א)
ה מרומם היה מעמד הר סיני, כה מפעימה היתה קבלת התורה. ההר הבוער באש עד לב השמים, חושך ענן וערפל. קול השופר המאויים, אש הלפידים, עמודי האור. לגיונות מלא
מלאתך ודמעך לא תאחר (כב ,כח)
של"ה הקדוש למד מכאן בדרך דרש יסוד גדול וחשוב בעבודת ה': "מלאתך" – זהו רצונו של
כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר (כב ,ו)
דובר כאן על שומר חינם, שצריך להשבע שלא שלח יד ברכוש שהופקד בידו, ולא פשע בשמירה. כאשר מדובר בשומר שכר אומרת התורה: &quo
ורפא ירפא (כא ,יט)
רשות שנתנה בידי הרופאים לרפא העניקה להם התייחסות של כבוד בעיני בני אדם, עד כי משעה שהם פוסקים את פסוקם, שוב אין בני אדם מן השורה מתיימרים לחלוק על דעת
ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו (כא ,יג)
lt;h4> רש"י: במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו, זה לא נהרג וזה לא גלה, והקב&am
אשר תשים לפניהם (כא ,א)
lt;h4> וברש"י: כשלחן הערוך ומוכן לאכל לפני האדם. בספר "אוצר הידיעות" מובא דבר נפלא שמצ
תורתנו הקדושה, יקרה מפנינים! (כא ,ב)
lt;h1> תורתנו הקדושה, יקרה מפנינים! כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי... אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָ
מדבר שקר תרחק (כג ,ז)
בותינו למדונו שאע"פ שיש לאדם כונה לטובה מדבר מסויים אל לו לנהוג בשקר. ולדוגמא, אדם שחייבין לו מאה שקלים אומר הלא כנגדי הוא יכפור, ולא יודה, מ
אנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה לא תאכל (כב ,ל)
ספרים בשם הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל זיע"א, שראה אדם אחד שהיה אוכל בשר בתאוה ובהלעטה ובשקיקה, אמר לתלמידיו ראו "שור אוכל שור&am
ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך (כג ,כה)
דוע פתח בלשון רבים (ועבדתם) וסיים בלשון יחיד (לחמך, מימיך)? מתרץ בעל הטורים, ש'ועבדתם' זו תפילה, ותפלת רבים
פרפראות
רק כ"א פסוק א' "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" "ואלה&q
ועבדתם את ה (כג ,כה)
צריך לדקדק בפסוק ולהבין מפני מה נכתב לחמך ומימך לפני והסירותי מחלה. שהרי בריאות הגוף חשובה לאדם יותר מהפרנסה. וא"כ
כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם (כא ,ב)
lt;h3> הדרך להחלץ ממעגל הפשע ...לכלא תל מונד לחצי שנת מאסר בלבד, בהתחשב בחרטתו של הנאשם, ובהבטחתו כי לא ישוב לעסוק עוד בגניבה"
מדבר שקר תרחק (כג ,ז)
ין החסידים הרבים שהגיעו אל חצירו של הצדיק רבי יחזקאל שרגא משינאווא היה חסיד אחד שנתן לרבי מתנה זוג פמוטים מבהיקים. יסלח לי
לכלב תשליכון אותו (כב ,ל)
שכיל עז פנים בא פעם אל הגאון רבי אברהם בורשטיין, בעל ה"אבני נזר" מסוכוצוב, ובפיו בקשה: אם יבואו לפני הרב עם עוף או בשר בקר שיש ספק ב
ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו (כב ,ל)
מכילתא מקשים: ולמה לכלב? ללמדך שאין הקדוש ברטך הוא מקפח שכר כל בריה, שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", אמר הקדו
אם כסף תלוה את עמי (כב ,כד)
ל אחד הקירות בבית הכנסת "בית יעקב" בשכונת בית ישראל תלוי שלט קטן ועליו כתוב: "בית מדרש זה נבנה בחמישים נפוליון זהב והוא פלא
כל אלמנה ויתום לא תענון (כב ,א)
ביתו של הגאון רבי צבי ברוידא התגוררה נערה יתומה עניה שסייעה בעבודות הבית הקלות וקבלה בשכרה מעט מעות ומקום לדור בו. פעם אירע
כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור (כב ,ו)
עשה שהיה בערב יום הכיפורים. בבית מדרשו של גאון המוסר רבי ישראל סלנטר עמדו הכל דרוכים ומוכנים לאמירת "כל נדרי" בהתקדש היום, אולם רבי
אם המצא תמצא בידו הגנבה (כב ,ג)
lt;h4> במשנא מסכת בבא קמא (פרק ט" משנה ה") אומרים חז"ל: הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו
ורפא ירפא (כא ,יט)
ירושלים של פעם חי רופא ירא שמים וצדיק ושמו דוקטור וואלך, שטיפל במסירות בכל בני היישוב. בין מפעליו הגדולים היה הקמת בית החול
ורפא ירפא (כא ,יט)
נו של המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון חלה פעם במחלת השעלת. באותם ימים היתה זו מחלה לא קלה ומי שנדבק בה היה במצב סכנה.
אם אדוניו יתן לו אשה וילדו לו בנים או בנות... והוא יצא בגפו ( שמות כ)
בואר בפסוקינו שהאדון יכול לתת לעבד העברי שפחה כנענית ושאלת השאלה מדוע התורה משפילה את העבד עד כדי כך שמותר לו לישא גויה מה שאסור לסתם יהודי?