מה בפרשה: סיכום מתומצת של פרשת השבוע
lt;h4> פרשתנו עוסקת כולה בדיני הקורבנות שמקריבים במשכן ובבית המקדש: העולה • המנחה • השלמים • חטאת ואשם 
ושיסע אותו בכנפיו .. ריח נחח לה' (א ,יז)
"ב למה כתבו לריח נחח בכתיב חסר ולעיל א' ט' בענין הקרבת בן הבקר כתוב לריח ניחוח מלא ובפרט לפי מה שכתב רש"י ד"
הקרבנות (כללי ,כללי)
lt;h2> הקושי בהכרת הטוב בדור של שפע השבוע נסעתי לקבל טיפול עזרה ראשונה עבור בני, שהיתה לו נפיחות מפחידה בחניכיים. התפללתי ל
ויקרא אל משה וידבר ה’ אליו מאוהל מועד לאמר (א ,א)
דרשה המפורסמת ביותר, מן הסתם, בפסוק הראשון שלפנינו, היא זו של “בעל הטורים”, שה-א’ של &l
כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה’ (ב ,יא)
ברייתא של פיטום הקטורת אנו קוראים: “ועוד תני בר קפרא, אילו היה נותן בה קורטוב של דבש, אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה
ויקרא אל משה (א ,א)
amp;nbsp;הא’ הזעירה רומזת לענווה. רב העיר לובלין בזמן “החוזה מלובלין&r
הַקֵּשׁ בַּדֶּלֶת
amp;ldquo;אמור לי אדוני, לו זכית בחצי מיליון שקלים, מה היית רוכש בהם?” שאל הפסיכולוג
או נפש אשר תגע בכל דבר טמא... ונעלם ממנו והוא טמא ואשם. או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם (ה ,ב-ג)
תוב פעמים "ונעלם", ודורשת הגמרא (שבועות יד ע"ב), שבא הכתוב לחייב על העלם טומאה [ש
במלח תמלח (ב ,יג)
כל הקרבת קרבן ישנו צווי להוסיף מלח, ובתוספתא שנינו, שגם אם המנחה עצמה היא מלח, יש להקריב איתה תוספת של מלח. בספר "
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן... אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו (א ,ב-ג)
amp;nbsp;אמרו חז"ל (סוטה ה ע"ב): "אמר רבי יהושע בן לוי: בוא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב&
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם (א ,ב)
amp;nbsp;מדוע בחר הקב"ה דוקא בבהמות להקרבת הקרבנות ולא בחיות? ה"בן איש חי&am
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו (א ,א)
amp;nbsp;ברש"י: ויקרא אל משה - יכול אף להפסקות היתה קריאה, תלמוד לומר וידבר, לדבור היתה קריאה, ולא להפסקות. ומה הי
סוף מעשה במחשבה תחילה
עולם מתחלק לשני סוגים: לאלו שחושבים ולאלו שחושבים פחות. בעצם, ישנם גם אלו שלא חושבים כלל. אז העולם מתחלק לשלושה סוגים... &a
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (א ,א)
אמר בתהלים: "צדקתך - כהררי אל, משפטיך - תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'". הקשה הגאון רבי עזרא עטיה מה השייכות בין תחילת הפסוק ל
אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹקָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם... וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים (ד ,כב-כג)
lt;h4> מצוות תוכחה אשר נשיא יחטא - ללמדך שאם העם חוטא והמנהיג מעלים עינו ולא מוחה בחוטאים, הרי הוא נתבע על אותו עוון ונענש כמותם. כיוו
ואם תקריב מנחת ביכורים לה' וגו' (ב ,יד)
ירש רש"י במנחת העומר הכתוב מדבר, יש להבין למה הזכירה התורה את מנחת העומר שהיא מנחת ציבור בין כל המנחות שהן מנחת יחיד וכדכתיב (פסוק א) 
מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. אם עולה קרבנו וגו' (א ,ב-ג)
ה שאמר בתחילה "מן הבהמה וגו' תקריבו את קרבנכם", קאי לפי פשוטו בין על עולה בין על שלמים, והיינו שכשנדר ואמר "הרי עלי
וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל (ה ,כא)
עשה היה באדם שהיה מומחה בגניבת אבנים יקרות. זו היתה פרנסתו, ובכך עסק כל ימי חייו. יום אחד, בבקרו בתערוכת תכשיטים גדולה בשווייץ, צדה עינו אבן יהלום גדו
והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה (א ,ו)
lt;h3> להסרת הגאווה יש צורך לניתוח העולה מכפרת על הרהורי הגאווה שבלב, וזה רמוז במילת עולה, המורה על כך שהמקריב סבור שיש בו יכולת לעלות
והשיב את הגזילה אשר גזל או את העשק אשר עשק (ה ,כג)
הירות רבה נזהרו גדולי ישראל בממון שבידם שלא יהיה בו חלילה משום אבק של גזל. לאחר נישואיו למד ה"חפץ חיים" ב
והשיב את הגזילה אשר גזל או את העשק אשר עשק (ה ,כג)
עשה בסוחר יהודי מארצות הברית, שעסק ביצור ובשיווק של שקיות ניילון. פעם אחת הגיע הסוחר אל רב ידוע וסיפר כי נוהג הוא מזה שנים
והשיב את הגזילה אשר גזל או את העשק אשר עשק (ה ,כג)
עשה בסוחר יהודי מלודז' ששכר את שירותיו של עגלון גוי כדי להוביל סחורה שקנה ביריד. כאשר הגיעו אל תחנת המכס, עבר העגלו
והשיב את הגזילה אשר גזל (ה ,כג)
יפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א על זוג בעלי תשובה שבאו לפני הרב ובפיהם סחפור מצער: הבעל עסק כל ימיו בחלוקת סחורה לחנויות ונכשל תמיד בגזל
והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא (ה ,ו)
פרש רבינו בחיי (לקמן פסוק י"ז) ש"אשם" הוא מלשון שממה, שהורות לנו שהחוטא חטא בדבר שהוא ראוי שיהיה שמם בו.
או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עיזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא (ד ,כח)
רב הקדוש רבי אברהם יהושע, בעל "אוהב ישראל, מאפטא, שוחח פעם עם תלמידיו אודות חומרת החטא, וכך תיאר בפניהם: נתאר לנו יהודי צדיק וסר מרע ושמו ר&a
מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם (א ,ג)
סוק זה תיאר באופן נפלא רבי יוסף חיים, בעל ה"בן איש חי", על פי משל: בעיר אחת חי רב גדול בתורה. תלמידים רבי
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (א ,ב)
lt;h4> מבאר רש"י מדוע נאמר כאן לשון "אדם"? אלא ללמדנו כשם שאדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (א ,ב)
lt;h4> מבאר רש"י מדוע נאמר כאן לשון "אדם"? אלא ללמדנו כשם שאדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם
ויקרא אל משה (א ,א)
סוק זה נכתב בתורה באל"ף זעירה, מחמת ענוותנותו של משה רבינו. בעיני רבינו ה"חפץ חיים" נחשב הכבוד ל
ויקרא אל משה (א ,א)
סוק זה ביאר רבינו יעקב בעל הטורים נכתב בתורה עם אות אל"ף זעירה, משום שמשה רבינו היה עניו ולא רצה לכתוב אלא "ויקר", שמשמעו כ
ויקרא אל משה (א ,א)
תוב במדרש שמשה העביר מעט דיו שנשאר בקולמוסו על מצחו, ומזה קרן אור פניו. וצריך באור, מדוע הקב"ה הביא לו יותר דיו מכ