נראה לפרש הטעם שאסתר ביקשה שיתנו יום נוסף אחד כדי להילחם באויבים, עפ"י דברי חז"ל במדרש:

אומות העולם נבואתן סתומה שהמן ציוה "להיות עתידים ליום הזה" ולא פירש אם להרוג אחרים, או שיהרגו ע"י ישראל, אולם ישראל נבואתם מפורשת, שמרדכי ציוה "להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם",
והכוונה שהמן ראה באצטגנינות שלו שב-י"ג אדר יהיה חרב ומלחמה, בין עמלק לישראל, אולם לא ידע מי יגבר וינצח, אולם אח"כ כשנזכר שבחודש זה מת משה רבנו חשב שהורע מזלם של ישראל ובוודאי יוכל לנצחם.

אולם אסתר המלכה כאשר ראתה שנהפך מזלם של ישראל לטובה וניצחו והרגו את אויביהם, חששה שלא יתלו את כח הצלתם בנס ע"י התפילה והתענית שהקב"ה הושיעם, אלא יתלו זאת בטעות בהבנה, במסר הכוכבים.

שבאמת רימזו תחילה על נצחון ישראל, והנה המן ביקש שישמידו את כל היהודים ביום אחד דווקא, או מפני שסבר שאותו יום יהיה במזל ניצחון, אולם אסתר בקשה "גם מחר" להלחם כדי להודיע כי לא היום גורם דאין מזל לישראל, אלא רק ע"י כח התפילה יכלו להפך מזלם לטובה, וה' איתנו ממי נירא. ולכן יום ט"ו הוא היו"ט העיקרי שבו מראים על קבלת הדת