הקשה הגר"ח וואלזין זצ"ל על הפסוק "ד' מֵלך ד' מַלך ד' ימלוך לעולם ועד" כי לכאורה לפי הסדר אמור להיות קודם ד' מַלך שהוא לשון עבר ואח"כ לשון ד' מֵלך שהוא הוה, ומדוע נכתב שלא כסדר, לשון עבר קודם ההוה ?

וביאר כי אמנם בעבר קודם חטא אדם הראשון וכן בזמן שעמדו ישראל על הר סיני ופסקה זוהמתן ניכר כבוד מלכותו וראו כולם כי ד' מֵלך ומכוון כל מעשיהם ומושל עליהם בכל רגע. אך אנו בעניות הדור אין מלכותו של הקב"ה נראית עלינו (וכמש"כ גלה כבוד מלכותך), ואע"פ שאנו מתפללין "ומלכותו בכל משלה" זוהי בקשה שיהיו מעשינו מכוונים לידיעתנו, ולכן כיום אנו במצב של ד' מֵלך בעבר כי אין מלכותו מוחשית. וזהו שאנו מתפללים על העתיד - ד' ימלוך לעולם ועד, שתבוא הגאולה ואז נראה כולנו את מלכותו.

(הערת העורך: בנוסח אשכנז בתפילה אומרים ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלקי ישראל מֵלך, אמנם בנוסח עדות המזרח אומרים מַלך ולכאורה לפירוש הרב מוולאזין צריך לומר בלשון הוה?

ואולי אפשר לומר כי בני אשכנז נתכוונו לשם עצם שהקב"ה הוא מלך מלכי המלכים לבדו, אבל בני ספרד לשם תואר נתכוונו והיינו לתאר פעולתו שהוא מולך בפועל ואף לשון "ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלקי ישראל מַלך" מתאימה. ועדיין צריך ביאור)