נרות השבת ונרות החנוכה מבטאים שני רעיונות שונים אולם, משלימים זה את זה.

משמעות נרות השבת = שְׁלוֹם בַּיִת ולכן מצוותו פנימה, על שולחן השבת, במקום בו נמצאים בני הבית.

ענייני נרות החנוכה = פִּרְסוּם הָנֵס, פִּרְסוּם ההצלה של המיעוט היהודי הטהור מהאימפריה היוונית.

לכן, מצווה להדליק החנוכייה במקום הפונה לרשות הרבים במקום המחבר בין הפרטי לציבורי, בין היחיד לכלל.

 נרות השבת:
רק מי שמהדר בשְׁלוֹם בַּיִת, רק מי שדואג להאיר ולהשקיע במחוז הפרטי ; יכול לגייס כוחות ולהקרין החוצה - גם בנרות החנוכה.

 נרות החנוכה:
מופיעים פעם בשנה, למשך שמונה ימים לעומת נרות השבת המודלקים מידי שבוע.
למעשה היכולת להאיר החוצה, בנרות החנוכה, נובעת מתוך שגרת השנה הברוכה  בהדלקת  נרות  השבת.

הגמרא (שבת כג) מעמתת בין שני הנרות. במקרה ואין ידו של אדם משגת לרכוש גם נרות שבת וגם נר חנוכה, מכריעה הגמרא כי "נר ביתו (=שבת) עדיף משום שלום ביתו".

יש סדר עדיפות ברור, הבית קודם לכל. רק אם יש אפשרות, כוח ויכולת  ניתן להשפיע גם החוצה. ההשקעה פנימה והנתינה החוצה,  דורשות התמדה, הרגל וקביעות.  אין די באירוע מזדמן, או/ו בהתלהבות חד פעמית... ואין שְׁלוֹם בַּיִת, ללא השקעה ונכונות משותפת...