עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת נקבע כיום צום (מתענים בו: מעלות השחר ועד צאת הכוכבים) המציין את תחילת המצור על ירושלים וראשית התהליך שהביא לחורבן.

בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק (מגדל) סָבִיב. וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר.וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ (ירמיהו נ"ב, ד')

 בנוסף, ''עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת'', נקבע כיום הקדיש הכללי: יום בו יש לנהוג במנהגי היארצייט, כלומר: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש, אַשְׁכָּבָה וללמוד משניות לזיכרם  ועילוי  נשמתם  של אנשים, נשים וילדים שנרצחו בשואה ז''ל/הי''ד ויום מותם לא ידוע.