|
ביאור דין אשת יפת תאר (כא,י-יא)
בפרשה (פרק כא פסוקים י-יד) נכתב, שכאשר יוצאים למלחמה ורואים אשת יפת תואר וחושקים בה, ניתן לקחתה לאישה, כפי שנכתב (פסוקים י-יב), כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת-תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:
ויש להקשות היכן מצינו כמו כן בתורה שאם אדם חפץ בעבירה היא נעשית מותרת לו? עוד נכתב שם (פסוקים יג, יד), וַהֲבֵאתָהּ אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת-רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת-צִפָּרְנֶיהָ: וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה :וגם ע''כ יש להקשות, אם הקב''ה לא מעוניין שיקחו אותה לאישה, שהרי מצווה לעשות פעולות שיגרמו לשובה לא לרצות אותה, מדוע לא לאוסרה מלכתחילה?
אלא נראה לומר, שהרי רק הצדיקים ביותר הלכו להילחם, כפי שנכתב (פרק כ פסוק ח), וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל-הָעָם וְאָמְרוּ מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבו, וכפי שנתבאר במפרשים, הירא ורך הלבב, זה מהעברות שבידו, וניתן לומר שהסיבה שדווקא הצדיקים הלכו להילחם, היא משום שהרי הותר בשעת המלחמה לאכול חזיר ובשר טריפה וכדו', א''כ בזמן המלחמה מי שלא היה צדיק באמת, לא היה נשאר יהודי, שהרי לא התנהגו כיהודים וכזה מצב קשה לחזור למצב הרגיל שבו היו קודם, ולכן נשלחו הצדיקים ביותר.
ולפי''ז ניתן להסביר, שהסיבה שהקב''ה התיר לקחת אישה באיסור, היא משום שהקב''ה אומר שאם הוא שלח אדם לכזה מצב שיש לו נסיון כל העת והוא אינו חי כיהודי, אין הוא יכול לאסור עליו לקחת אישה זו, אבל הקב''ה מתנה את זה בישיבה בבית במשך חודש ובהסרת יופייה, והטעם לכך הוא, כדי שחודש יוכל האדם לחזור לחיות כיהודי, והיא תנסה להתגנות עליו בכוח, ואז, אם לאחר כל זה עדיין נשאר האדם ברצונו לשאתה לאישה, אז כבר מתיר לו הקב''ה.
|
|