‫תמה רבי יעקב לוורבוים מליסה, בעל "נתיבות המשפט", מדוע בעיר שושן נאמר רק 'צהלה ושמחה', ואילו בשאר‬ ‫המדינות בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע נאמר 'שמחה וששון'.‬

‫ביאר, דיש שמות נרדפים למילה 'שמחה': שמחה, ששון, חדוה, צהלה, עלז, עלץ, גילה. ופירושם:

'שמחה' - היא‬ ‫שמחת הלב והנאת הנפש השכל.
'ששון' - הוא משוש האברים, כמ"ש (תהלים קיט, קסב): "שש אנכי על אמרתך‬ ‫כמוצא שלל רב".
'חדוה' - הוא לשון שמחה ביחיד.
'עלז' - נאמר על שמחה רבה כ"כ עד שמחמת השמחה אין מקום‬ ‫בלב להחזיקו עד שנחלש וכמעט פורחת רוחו ממנו.
'עלץ' - הוא מלשון דוחק, שהשמחה תקועה בליבו עד שלא תזוז‬ ‫ממנו.
'גילה' - היא שמחה מגולה כ"כ עד שהכל רואים אותה, כגון שמחה בריקודים ומחולות.‬

‫לכן בעיר שושן שהיתה עיר הבירה מקום מושב המלך והשרים, לא היו יכולים לעשות שמחה בריקודים ומחולות‬ ‫לעיני המלך והשרים כדי שלא יגרמו קנאה, לכך לא היה ניכר בהם צהלת הפנים ושמחת הלב, ומשום כך נאמר רק‬ ‫'צהלה ושמחה'.

אולם בשאר המדינות שלא היה מקום מושבם של המלך והשרים שפיר היו יכולים לשמוח בריקודים‬ ‫ומחולות, ולכך נאמר בהם 'שמחה וששון'.