הטיל הקב''ה שמו עליהם; ה''א מצד זה ויו''ד מצד זה. לומר; ''מעיד אני עליהם, שהם בני אבותיהם'' (רש''י). הן בשמו של הקב''ה באה היו''ד לפני הה''א. ולמה אפוא באה כאן הה''א לפני היו''ד?

ברם, חכמינו אמרו: 'איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם', ב'איש' יש יו''ד וב'אשה' יש ה''א; ואם מנהלים הם חיי משפחה קדושים וטהורים, ה'שכינה שרויה ביניהם'.

ומאחר שאז היו הנשים נזהרות בעניני צניעות יותר מן האנשים, כפי שאמרו חכמינו: 'אחת היתה, שלומית בת דברי ופרסמה הכתוב'. ואילו לגבי האנשים נאמר: '''בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו'' ('במדבר' יא) על עסקי עריות שנאסרו להם'. לפיכך, בסימן שניתן כאן על טהרת המשפחה, מוזכרת הה''א, שהיא אות השם אשר ב'אשה', לפני היו''ד, שהיא אות השם אשר ב'איש'.