ויגש
 |
| כניסה |
יציאה |
| 16:12 |
17:28 |
|
 |
|
פרשת ויגש |
| |
...."וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". (מ''ה,ג')
ברגע אחד התגלה יוסף לאחיו וברגע הזה קיבלו האחים הסבר לכל הדברים ''התמוהים.
הֵבִינוּ את חלומותיו. הֵבִינוּ למה נחשדו כמרגלים. הֵבִינוּ עניין הגביע. הֵבִינוּ איך "השליט" ידע להושיבם על-פי הסדר. הֵבִינוּ למה תמיד נשאלו על אביהם, ולמה היה חשוב ל"שליט" לראות את בנימין הקטן.
ברגע אחד, הוסרו כל הספקות והאמת יצאה לאור.
כאשר רבי אלעזר (חגיגה ד') היה מגיע לפרשה זו, הוא לא היה יכול להתאפק והיה בוכה כמו יוסף. ולמה? בגלל שהבנה זו של אחי יוסף היא מעין ההבנה ש''נבין'' כשנגיע (אחרי 120) לבית-דין של מעלה.
פתאום יתבררו כל השאלות. פתאום יתבררו כל התשובות.
ואז, וודאי נגיב נגיב כמו אחי יוסף: "וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".
ואם תוכחה של בשר ודם כל כך עוצמתית היא. תוכחה של הקדוש-ברוך-הוא על אחת כמה וכמה...!?
|
|
| |
|
|
|
|
