בפרשה מסופר שכאשר יוסף מתגלה אל האחים הם נבהלים מפניו ויוסף מרגיעם, (פרק מה פסוקים ג-ח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָימה: וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה:  וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: 

ויש להקשות על הסיפור הנ''ל:
א. מדוע מנחמם שלא יעצבו, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, מדוע אם בסופו של דבר הכל נהפך לטובה, זה מכפר על מעשה האחים?

ב. מדוע אומר להם, וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים, וכי למי שחטא ניתן לומר שלא הוא עשה כן אלא האלוקים, הרי הם עשו את המעשה הזה מבחירה?

וכדי ליישב נראה להקדים ולהסביר את מעשה האחים כפי שמבואר בפרשת וישב (פרק לז פסוקים ד-יא):

יוסף הינו הילד האהוב על אביו ומכיון שכך מתפתחת אצל האחים שנאה וקנאה, כמו שנכתב (פסוק ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם,  ולאחר מכן מספר להם יוסף את חלומותיו שמהם משתמע שימשול בהם ושנאת האחים אליו מתגברת ביתר שאת, כמו שנכתב (פסוק ח)  וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. ולאחר מכן יוסף הולך אל האחים והם מתנכלים להמיתו, ונראה להסביר, שמבחינת האחים הרי היו אמורים להיות שנים עשר שבטים שוים, ומיהודה תהיה המלכות, וכבר באותו זמן אנו רואים כי יהודה היה מלך ושליט לאחיו, ולפתע מגיע אח צעיר ומנסה לשנות את המציאות כפי שהיא אמורה להיות, שהרי מתנבא להם שהוא ימשול בהם, ולכן האחים מחליטים להטילו לבור שיכול למות בו באמרם שאם חלומתיו אמת הרי שיינצל ואם אינו אומר אמת הרי שיוסף מנסה לשנות את הייעוד של עם ישראל להתחלק לשנים עשר שבטים שוים תחת שלטון יהודה ויש לדאוג לעם ישראל וע''כ יש להורגהו, כפי שנכתב (פסוק כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו,  ואילו ראובן אומר להם שאין להם זכות להרוג אותו ולא על ידם יקבע גורל עם ישראל, כפי שנכתב (פסוקים כא, כב)  וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו, וכאשר רואים האחים שנעשה לו נס ולא מת, לכאורה היו הרי צריכים לשחררו, אלא שאז מגיע יהודה שהוא היה מלך ומבחינתו המלכות בעם ישראל שייכת לשבטו ואומר לאחיו למכור את יוסף, כפי שנכתב (פסוקים כו, כז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.

ולמחלוקת בין דעת ראובן לדעת שאר האחים אנו עדים גם בפרשת מקץ, כאשר יוסף מצר לאחיו מגלים האחים רגשות חרטה, אך אין מתחרטים מעצם הרצון להורגו שהרי סבורים שהיה עליהם להורגו שהרי הוא מת וא''כ חלומתיו היו שקר והוא ניסה לשנות את הייעוד של עם ישראל, אלא הם מתחרטים מכך שלא ריחמו עליו כאשר התחנן לעזרה, בעוד שראובן אומר להם שיש להם להצטער אף על הנסיון (או על המוות שיתכן שחשבו שמת) להורגו, כפי שנכתב (פרק מב פסוקים כא, כב)  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת:  וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ:  כלומר, האחים מרגישים אשמים שלא שמעו אל יוסף בהתחננו אליהם, ואילו ראובן אומר להם גם דמו הנה נדרש, ומאשימם בכך שלקחו דין לעצמם להורגו.

ולפי''ז מתבאר היטב בפרשת ויגש, שכאשר יוסף מתגלה לאחיו, הם נבהלים מפניו משום שמבינים שהם טעו וחלומתיו היו אמת, ומבינים שהם אלו שבקנאתם ניסו לשבש את המהלך התקין של התהוות עם ישראל, כפי שנכתב (פסוק ג) וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו, ויוסף אינו מרגיע אותם על הנסיון להורגו שהרי הם לא הבינו אז שהם עשו מעשה רע, אלא אומר להם, אתם טעיתם וראובן צדק ואין להם להצטער ששיבשו את המציאות כפי שהיא היתה צריכה להיות, משום שהכל היה מכוון ומסובב מאת השם כדי שהחלומות יתגשמו כפי שנכתב (פסוקים ה, ח), וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:  וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.