"רבי אבא בשם רבי לוי אמר: כל ימות השנה ישראל שקועין במלאכתן, ובר"ה נוטלין שופרותיהן ותוקעים לפני הקב"ה והוא עובר מכסא של דין לכסא של רחמים ומתמלא עליהן רחמים" (ויקרא רבה כט' י').

בספר אגלי טל כתב, כי כל איש יהודי יכול לשמוע את תקיעות השופר כל השנה אלא שהוא טרוד במלאכתו כלשון המדרש. לדוגמא במשנה באבות פ"ו משנה ב' "בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת אוי להן לבריות מעלבונה של תורה" וכן "בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ואומרת כל העולם כולו ניזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מער"ש לער"ש" (ברכות יז:). אלא שמתוך טרדות האדם בפרנסתו, בריאותו, וכד' אינו נותן על לב לשמוע הבת קול.
וזהו שאמר המדרש כי בראש השנה נוטלין שופרותיהן ותוקעין לפני הקב"ה וממילא ע"י קול השופר נפתח הלב ומתפנה לשמוע ומתבונן ב"קול השכינה", מיד הקב"ה עומד מכסא דין ועובר לכסא של רחמים.