הקליקו או סירקו את הברקוד כדי להוריד את האפליקציה שלנו לאנדרואיד



כניסה יציאה
   
פרשת עקב
 

בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם - מדוע לא נכתב 'בכל מאדכם' ? (יא,יג)

בפרשה הקודמת כתוב בנוסף ל``בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ`` (`דברים` ו). גם ``וּבְכָל מְאֹדֶךָ`` ואילו כאן אמר הכתוב: ``בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם`` ולא הזכיר עוד הכתוב `ובכל מאדכם` והדבר אומר דרשני?! נאמרו על כך במפרשים טעמים רבים ונביא כאן מקצתם.

ראשית כל, יש להעתיק בזה את לשון המדרש `תנחומא` בפרשת `נח` ואלו דבריו: `לא קבלו ישראל את התורה, עד שכפה עליהם הקב``ה הר כגיגית. ולא על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר, שכבר ענו כולם ואמרו: ``נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע`` (`שמות` כד) שאין בה יגיעה וצער והיא מעט, אלא אמר להן, על התורה שבעל פה שיש בה דקדוקי מצוות, קלות וחמורות והיא ``עַזָּה כַמָּוֶת`` ו``קָשָׁה כִשְׁאוֹל`` קנאתה ואין לומד אותה, אלא מי שאוהב הקב``ה, בכל לבו, נפשו ומאדו, שנאמר: ``וְאָהַבְתָּ אֵת ה` אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ``. ובפרשה שניה כתוב: ``בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם`` ולא כתב `ובכל מאדכם`, ללמדך; שכל מי שאוהב עושר ותענוג, אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה, שיש בה צער גדול ונידוד שינה. ויש מבלה ומנבל עצמו עליה. לפיכך, מתן שכרה לעולם הבא, שנאמר: ``הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל`` (`ישעיה` ט). הוא האור שנברא ביום ראשון וגנזו לעמלי תורה שבעל פה, ביום ובלילה`.

ה`אור החיים` הקדוש כותב לבאר בזה: לפי שאחז``ל: ש``וּבְכָל מְאֹדֶךָ`` הכונה: בכל ממונך. ואף שכבר אמר ``וּבְכָל נַפְשְׁךָ`` ואם את נפשו הוא מוסר, ממונו לא כל שכן?! אלא שאחז``ל במסכת `ברכות` (נד.): `יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו. לכך נאמר: ``וּבְכָל מְאֹדֶךָ```.

ומעתה הדבר מבואר: שהפרשה הקודמת כיון שנאמרה בלשון יחיד, יכול להיות שימצא יחיד, שיהיה ממונו חביב עליו מנפשו וכלפיו אמרה התורה: ``וּבְכָל מְאֹדֶךָ`` אף אחר שכבר אמרה: ``וּבְכָל נַפְשְׁךָ``. אבל הפרשה שלפנינו, מדברת לרבים ומן הנמנע הוא שיהיה להם ממונם חביב מנפשם, כי ``כֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ`` (`איוב` ב). ולכן אומר: ``וּבְכָל נַפְשְׁכֶם`` ולבד נדע ק``ו ל`בכל מאדכם` היינו: הממון.

בספר `קרן אורה` למסכת `ברכות` כתב ביאור אחר והוא: לפי שפרשת ``שְׁמַע`` נאמרה על אהבת הקב``ה וזה מחויב הוא, בכל מדה שימדוד לאדם, אבל בפרשת ``וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ`` מיירי בתפילה ושאלת צרכיו, על כן לא נאמר `ובכל מאדכם`, כי זהו בכלל שאלת צרכיו, להושיעו ממדה רעה, למדה טובה.

טעם נוסף מצינו בספר `טעמי המנהגים`: לפי שהפרשה השניה מדברת בעול מצוות, לכן אין שייך לומר `ובכל מאדכם`, שהרי ההלכה היא: שאין אדם מחויב להוציא כל ממונו לקיום המצוה, אלא עד חומש ושליש. אבל פרשה הראשונה, הרי היא מדברת באמונת ה` וקבלת עול מלכותו. נמצא; שאי קיומה הוא עבירת `לא תעשה`, שבה חייב האדם להוציא כל ממונו, בכדי שלא לעבור בלא תעשה, לכך מתאים להיאמר בו: ``בְכָל מְאֹדֶךָ`` היינו: בכל ממונך.

תירוץ אחר מתרץ הרב יוסף ענגיל (בגליוני הש"ס על שבת דף מב ובשו"ת בן פורת חלק ב סימן י), שאצל ציבור, הקרבת ממון והפסדו הם בגדר סכנת נפשות ממש (כי ציבור המוסר את ממונו נתון לסכנה), וממילא כבר כלול הדבר ב"בכל נפשכם".
*
 
 
הוסיף: עדי וולךדירוג:
  • Currently 2.5/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
מקור: אוסף אחרונים
RSSשלח לחברשלח להדפסהPDF שמור כ

 
הצג תגובות ( 0 )
הוסף תגובה

עדיין אין תגובות לוורט זה
הסתר תגובות

בכדי מלהגיב יש צורך להיות מחובר למערכת
הקלק כאן כדי להתחבר או כאן כדי להירשם



חומש בראשית
פרשת בראשית
פרשת נח
פרשת לך לך
פרשת וירא
פרשת חיי שרה
פרשת תולדות
פרשת ויצא
פרשת וישלח
פרשת וישב
פרשת מקץ
פרשת ויגש
פרשת ויחי
חומש שמות
פרשת שמות
פרשת וארא
פרשת בא
פרשת בשלח
פרשת יתרו
פרשת משפטים
פרשת תרומה
פרשת תצוה
פרשת כי תשא
פרשת ויקהל
פרשת פקודי
חומש ויקרא
פרשת ויקרא
פרשת צו
פרשת שמיני
פרשת תזריע
פרשת מצורע
פרשת אחרי מות
פרשת קדושים
פרשת אמור
פרשת בהר
פרשת בחוקותי
חומש במדבר
פרשת במדבר
פרשת נשא
פרשת בהעלותך
פרשת שלח לך
פרשת קרח
פרשת חוקת
פרשת בלק
פרשת פנחס
פרשת מטות
פרשת מסעי
חומש דברים
פרשת דברים
פרשת ואתחנן
פרשת עקב
פרשת ראה
פרשת שופטים
פרשת כי תצא
פרשת כי תבוא
פרשת נצבים
פרשת וילך
פרשת האזינו
פרשת וזאת הברכה
חומש מועדים
ראש השנה
יום כיפור
שמיני עצרת
סוכות
חנוכה
עשרה בטבת
ט"ו בשבט
פורים
פסח
שבועות
י"ז בתמוז
תשעה באב
לג בעומר
חומש שונות
כללי
משלים
סיפור לשבת
ביאורים בתפילה
חינוך
חומש אירועים
ברית מילה
פדיון הבן
בר מצווה
אירוסין
חתונה