עלינו הדין ונחרב בית המקדש,
האוכל בתשעה באב כאילו אוכל גיד הנשה.
יעקב -ישראל
רבי יוסי שואל את רבי אלעזר :
אומר השם ליעקב "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא שמו ישראל"
מדוע חזר הקדוש ברוך וקרא לו יעקב בכמה פעמים ,והכול קראו לו יעקב?
אם כך, מה הוא לא יקרא שמך עוד יעקב?
הסביר לו : ראה הקדוש ברוך ודאי שמו יהוה שכתוב "אני יהוה הוא שמי "שרבו צדיקים בעולם נקרא בשם הרחמים יי .
ובזמן שרבו רשעים בעולם נקרא בשם הדין "אלוהים",
השם יעקב הוא בדרגה נמוכה הראויה לאנשים סביב יעקב וישראל בדרגה גבוהה מאוד ,
מעטות הפעמים שהיה ראוי לעולם שיקרא ישראל בחייו .
לעומתו באברהם נאמר" לא יקרא שמך אברם, והיה שמך אברהם" והיה -באותו רגע שינה שמו.
יעקב הלא נאמר לא יקרא שמך עוד יעקב בעתיד! לא יקרא שמך יעקב ,
כאשר התעטרו בניו בכוהנים לויים ועלו בדרגות עליונות, התעטר בשם ישראל תמיד.
רחל
שבועה נשבע לרחל הקדוש ברוך הוא:
שעתידים ישראל כאשר ישובו מן הגלות לעמוד על קיברה של רחל ולבכות שם
,כמו שהיא בוכה על גלות ישראל
על כן כתוב "בבכי יבואו בתחנונים אובילם " "כי יש שכר לפועלך "
ועתידה רחל לשמוח בישראל עם השכינה.
בשם רבי שמעון בר יוחאי
ערך הזמן - זמן מול חומר
'טיים איז מני' הוא משפט ששגור בפי כולם, ובמילים פשוטות 'זמן שווה כסף'..
ויש עוד שהרחיקו לכת וקבעו כי 'זמן זה כסף' דהיינו הזמן הוא הוא הכסף..
עכשיו אם נשאל כל אחד, מה משפט זה מביע? נקבל תשובה פשוטה, 'הזמן תכליתו היא אחת, להרוויח כסף, לעשות כסף, ולזה הוא נועד, זאת המטרה והתכלית, יותר מכך אין לזמן כשלעצמו ערך, רק חשיבות משנית שמשמש לצורך התכלית החומרית של האדם, ורבים האנשים הם, שמזדהים עם המסר העולה ממנו עד שיאמצו אותו למעשה, שכן לשיטתם, הזמן הוא רק הכלי לקבלת ה'חומר' ותו לא.
וכעת נעלה תפיסה נוגדת, והשקפה שוללת לדעה קלוקלת זו שנתפסה בעיני רבים וטובים שלא ביודעין כמשפט אמיתי, ובכלל, לדעתם אין במסר העולה מאיליו ניגוד לדרך היהדות.
מייצג התפיסה אינו סתם אדם, אלא אחד מהגדולים הפלאיים שקמו בדורות האחרונים לעם היהודי הלא הוא מרנא החפץ חיים, והוא תמצת את השקפת העולם היהודית במשפט קצר וקולע - 'כסף שווה זמן'.
או על אותו משקל ההפוך למשפט השגור, בצורתו הקיצונית 'כסף זה זמן'-"בעברית אומרים" -'מני איז טיים'.
בקריאה ראשונה, הדברים נשמעים דומים, כביכול אין לסדר המילים במשפט השלכה